לאחרונה השקתי את "החוג של טוביה": חוג דרך המחשב, ולכן זו ממש בשורה לימים הקשים האלה! החוג שלי הוא מקום בטוח לילדים לקבל ביטחון, אמונה, חוסן ושמחה. זה גם המקום לקבל תשובות בנושאים שונים שמטרידים אותם בחיים: קנאה, התמודדות עם שוני ודחיה חברתית, חוסר שביעות רצון, עצבות מול שמחה, ולפעמים אפילו שאלות על כך שהם לא מבינים אתכם, ההורים…

תראו, כשאנחנו היינו ילדים לא היתה לנו כמעט האפשרות לצרוך תרבות יהודית חינוכית, והיום אנחנו מרגישים כמה זה חשוב. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שטלטל אותי וחידד לי את ההבנה מה אני עושה בערוץ מאיר, בהצגות ובמופעים שלי, ובכל פעילות תרבותית שאני עושה: לפני מספר שנים הגיע אורח לבית הכנסת, ולפני שנכנס הוא פתאום הבחין בי. הוא ניגש אלי בהתרגשות ושאל: "טוביה, אני יכול לחבק אותך?"… הוא חיבק אותי ואני אותו, ואז הוא אמר לי: "אתה המחנך של הילדים שלי!" 

אמנם כבר הרגשתי שזה נכון, אך מאותו רגע הבנתי את גודל האחריות שלי, וגודל ההשפעה שלי על כל כך הרבה ילדים. 

מאז, בכל פעם ששואלים אותי בראיון לטלויזיה או בכתבה בעיתון: "מה אתה עושה?" אני עונה: "מחנך!". אני יודע שזה הייעוד שלי: לחנך בכיף. המשחק בהצגות ובסרטים, ההומור והצחוקים, הקולות והפרצופים, הם רק כלים. כלים כיפים ושמחים שעוזרים להפוך את כולנו לאנשים טובים יותר. 

במלחמה הזו גיליתי עד כמה משמעותי התפקיד שלי: יום אחרי תחילת המלחמה עשיתי שידור מיוחד, השתתפו בו אלפי משפחות, ואחר כך קיבלתי תגובה מאמא אחת שכתבה לי: "הבן שלי אומר שהוא כבר לא מפחד, כי ה' איתנו" 

דווקא בתקופת המלחמה, אני משיק את החוג שלי, עם שידורים חיים בכל יום שישי לחברי החוג. 

אני פוגש אתכם עם הילדים אחרי ההצגות או סתם ברחוב, ויודע שבשבילם זה סלפי או חתימה, ובשבילכם זה סוף סוף תרבות אחרת. תרבות שרק מוסיפה ומעצימה ומחנכת, ולא חלילה משהו שסותר את הערכים שעליהם אתם מחנכים את הילדים. אז בחוג שלנו זו לא עוד תמונה או חתימה, אלא מפגש שמשלב בין החינוכי והכיפי. 

אני מזמין אתכם להצטרף לחוויה המיוחדת הזו, ולצרף את הילדים לקהילה מיוחדת של חברי החוג שלי!